×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות כ״טתנ״ך
א֣
אָ
(א) {רביעי} וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר⁠־תַּעֲשֶׂ֥הא לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַ֠ח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן⁠־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם׃ (ב) וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ (ג) וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל⁠־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת⁠־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם׃ (ד) וְאֶת⁠־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת⁠־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל⁠־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃ (ה) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת⁠־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת⁠־אַהֲרֹן֙ אֶת⁠־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת⁠־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת⁠־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃ (ו) וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל⁠־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת⁠־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל⁠־הַמִּצְנָֽפֶת׃ (ז) וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת⁠־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל⁠־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ׃ (ח) וְאֶת⁠־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃ (ט) וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד⁠־אַהֲרֹ֖ן וְיַד⁠־בָּנָֽיו׃ (י) וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת⁠־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת⁠־יְדֵיהֶ֖ם עַל⁠־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר׃ (יא) וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת⁠־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (יב) וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל⁠־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל⁠־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (יג) וְלָֽקַחְתָּ֗ אֶֽת⁠־כׇּל⁠־הַחֵ֘לֶב֮ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה׃ (יד) וְאֶת⁠־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת⁠־עֹר֣וֹ וְאֶת⁠־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃ (טו) וְאֶת⁠־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת⁠־יְדֵיהֶ֖ם עַל⁠־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ (טז) וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת⁠־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת⁠־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (יז) וְאֶ֨ת⁠־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל⁠־נְתָחָ֖יו וְעַל⁠־רֹאשֽׁוֹ׃ (יח) וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהֹוָ֖הי״י֖ הֽוּא׃ (יט) {חמישי} וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת⁠־יְדֵיהֶ֖ם עַל⁠־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃ (כ) וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת⁠־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה עַל⁠־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל⁠־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת⁠־הַדָּ֛ם עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ (כא) וְלָקַחְתָּ֞ מִן⁠־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל⁠־הַמִּזְבֵּ֘חַ֮ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל⁠־אַהֲרֹן֙ וְעַל⁠־בְּגָדָ֔יו וְעַל⁠־בָּנָ֛יו וְעַל⁠־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ (כב) וְלָקַחְתָּ֣ מִן⁠־הָ֠אַ֠יִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת⁠־הַחֵ֣לֶב׀ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת⁠־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ןג וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא׃ (כג) וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְֽחַלַּ֨תד לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כד) וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כה) וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל⁠־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (כו) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת⁠־הֶֽחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה׃ (כז) וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו׃ (כח) וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחׇק⁠־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (כט) וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמׇשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא⁠־בָ֖ם אֶת⁠־יָדָֽם׃ (ל) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל⁠־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ׃ (לא) וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת⁠־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ׃ (לב) וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת⁠־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (לג) וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת⁠־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא⁠־יֹאכַ֖ל כִּי⁠־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם׃ (לד) וְֽאִם⁠־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן⁠־הַלֶּ֖חֶם עַד⁠־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת⁠־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי⁠־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא׃ (לה) וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם׃ (לו) וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל⁠־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃ (לז) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֹ֣דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֔ים כׇּל⁠־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ׃ (לח) {ששי} וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃ (לט) אֶת⁠־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃ (מ) וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥תה הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃ (מא) וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה⁠־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (מב) עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל⁠־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם׃ (מג) וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁו בִּכְבֹדִֽי׃ (מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת⁠־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת⁠־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת⁠־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי׃ (מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (מו) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשׇׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיהֶֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֲשֶֽׁר⁠־תַּעֲשֶׂ֥ה =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו <קדמא ומרכא? לא כן אלא במקף ומתג בשי״ן>
• דפוסים וקורן=אֲשֶׁ֨ר תַּֽעֲשֶׂ֥ה
ב וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וְאֶת⁠־הֲחֵ֙לֶב֙ (חטף פתח באות ה״א) והמקליד לא העיר.
• הערות ברויאר ודותן
ג עֲלֵיהֶ֔ן =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה
• ל!=עֲלֵהֶ֔ן (כתיב חסר יו״ד)
• הערת ברויאר
ד וְֽחַלַּ֨ת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַֽחַלַּ֨ת (פתח באות וי״ו)
• הערות ברויאר ודותן
ה רְבִיעִ֥ת ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות טברניות ורמ״ה (כתיב מלא יו״ד וחסר יו״ד)
• ל=רְבִעִ֥ית (כתיב חסר יו״ד ומלא יו״ד)
• הערת ברויאר
ו וְנִקְדַּ֖שׁ =א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו <קמץ? לא כן אלא פתח> (פתח באות דל״ת)
• יש דפוסים וקורן=וְנִקְדָּ֖שׁ (קמץ באות דל״ת)
E/ע
הערותNotes
(א) וזה הדבר אשר תעשה להם1אי זה דבר שדברתי לאהרן שתהא הכהונה מבוססת בידו קיימת.
וזה הדבר אשר תעשה להם2להם אתה עושה, ואין אתה עושה לאחרים, לשבט זה אתה עושה, ואין אתה עושה לשבט אחר.
לקדש אותם3התחיל מלמדן היאך יהו אוכלין בקדשים והיאך יהו אוכלין בטהרות.
לכהן לי4בעוה״ז ולעוה״ב.
לקח פר אחד בן בקר5במקח ולא בגזל.
ואילם שנים6הרי שלשה עם הפר, כנגד 7שלשת הררי עולם.
(ב) ולחם מצות8בזכות לחם מצות אני מברך לכם את הלחם.
וחלות מצות – לזכור זכות שרה אמנו, דכתיב לושי ועשי עוגות (בראשית י״ח:ו׳), 9מ״ז״ב״ח. מחילה לישראל, זכרון טוב לישראל, 10ברכה לישראל, חיים לישראל, 11בזכות לחם הפנים היה מברך כל מיני תבואה בשדה, 12בזכות בכורים היה מברך כל מיני אילנות, 13בזכות נסוך היין היה מברך כל הגפנים, משחרב בית המקדש נשתלחה מארה לעולם, שנאמר והשמותי אני את הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ב), 14משבטל להם הפנים, 15אכול ולא לשבעה (חגי א׳:ו׳), משבטל ניסוך היין, שתו ואין לשכרה (שם), משבטלו בגדי כהונה, לבוש ואין לחום לו (שם), משבטלו התמידין, המשתכר משתכר אל צרור נקוב (שם).
16א״ר שמעון בן גמליאל משום ר׳ יהושע משחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר ואל זועם בכל יום (תהלים ז׳:י״ב), 17א״ר יהודה בר אלעאי חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות לאויבים, אבל לעתיד לבוא עתידין להחזיר כבתחלה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל ל״ו:ח׳).
(ג) ואת אהרן ואת בניו תקריב וגו׳ ורחצת אותם במים – למדנו לקידוש בשעת לבישה. (ה) ולקחת את הבגדים – האמורין על הסדר.
והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד – שעל המעיל.
ואת החשן – המחובר להאפוד.
ואפדת לו בחשב האפד – זה אבנט שחגור בו.
(ו) ושמת המצנפת על ראשו וגו׳ – ומכנסים היכן הם, שלא הזכירן כאן הכתוב, אלא 18מלמד שלא יהיה דבר קודם למכנסים, וכה״א ומכנסי בד יהיו על בשרו (ויקרא מ״ז:ד׳), ולמעלה אמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה (שמות כ״ח:י״ב), ואומר וזה הדבר אשר תעשה להם (פסוק א), ו׳ מוסיף על ענין שלמעלה.
ונתת את נזר הקדש – זה הציץ.
על המצנפת – על בסמוך על הפדחת.
(ז) ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אותו – תחלה יוצק לו על ראשו, 19ואח״כ מושחו כמין כ״י יווני, כמו שקורין היוונים כ׳ כפא, נותן לו שמן בין ריסי עיניו ומושחו באצבעו מאזן לאזן, והיא כפא יוונית. (ט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו – לפי שלמעלה לא אמר אבנט, אמר כאן אבנט, הא כיצד, היה מלביש כתנת לאהרן, וכתנת לבניו, אבנט לאהרן, ואבנטים לבניו, אלא שהיה מקדים אהרן לבניו. (יב) ולקחת מדם הפר20דם מהפר יקבלנו, שאם נשפך לא יאספנו מן הרצפה.
ונתתה על קרנות המזבח – שהוא עתיד ליעשות.
(יג) ואת האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את ידיהם – זהו ציווי פרשת המלואים, שהיה המעשה בסוף פרשת צו את אהרן, לפיכך לא הוצרכנו לפרש ענין המלואים בזאת הפרשה, אלא שיש כאן מה שצריך לשם, ויש לשם מה שצריך לכאן, שהרי לשם לא הוזכר מכנסים, וכאן הוזכר למעלה מן וזה הדבר, ולשם מפרש מהו חשב האפוד, שנאמר ויחגור אותו בחשב האפד (ויקרא ח׳:ז׳), למדנו שהחשב כמו אזור הוא, אלא שהחשב היה מחובר באפוד, כמו בגדי חופש שיש בהם אזורים תפורין, כי הכתונת מלמטה היה לובשו במקום חלוק, והאבנט בו היה חוגר הכתונת, והמעיל על הכתונת, ועליו האפוד ומחבקו בחשב האפוד, והחשן היה מלפניו מחובר בשרשרות אלא כדי הוצאת ראשו מן האפוד, לכך היה מתפרק החשן אבל לא יזח לגמרי, והאורים והתומים הם היו שנים עשר אבנים, 21אורים שבהם מאירים עיני ישראל בשאלתם, תומים שמתממים את דבריהם, שאע״פ שגזירת נביא חוזרת, כגון גזירת יונה בן אמתי על נינוה, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, אלא שצריך לבחון כענין שבחנו בני ישראל כשעלו למלחמה על בנימין אחיהם, שאמר התתנם בידי (שמואל ב ה׳:י״ט), ויש אומרים אורים ותומים היו בקשת ישראל היאך היו שואלין בהם, והם כענין מאבני החשן. (ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו – זהו ציווי לדורות, שיהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכפורים ומחנכין אותו בעבודה, 22דתנן שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול וכו׳. (לג) ואכלו אותם אשר כפר בהם23הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרין. (לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה24שאם חסר אחת מכל אלו לא עשה כלום.
ככל אשר צויתי אותכה – להביא פרישת שבעה לדורות שמעכבת.
שבעת ימים תמלא ידם – אלו שבעת ימי המלואים שמעכבת.
(לו) ופר חטאת תעשה ליום – בכל שבעת ימי המלואים, אין זה לדורות אלא במלואים בלבד, שנאמר וקדשת אותו. (לז) כל הנוגע במזבח יקדש25שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי להיקרב עליו, ת״ל וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה, מה כבשים ראוים, אף כל ראוי.
ד״א: כל הנוגע במזבח – כל כהן הבא להקריב יתקדש תחלה.
(לח) וזה אשר תעשה על המזבח – זה תמיד.
שנים ליום26נגד היום. 27דתנן תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה, ושל בן הערבים היה נשחט על קרן דרומית מזרחית על טבעת שניה.
(לט) את הכבש האחד תעשה בבקר – ענינו בפרשת פינחס בקרבנות מפורש בספרי. (מ) בשמן כתית28מה כתית האמור במנורה זך, אף כאן זך.
רביעית ההין – ההין שנים עשר לוגים, לוג ששה ביצים, 29אמרו רבותינו ז״ל שנתות היה בהין עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש.
(מב) אשר אועד לכם – בזכות ישראל כלו.
לדבר אליך – לא היה הדבור אלא למשה בלבד.
(מג) ונועדתי שמה לבני ישראל – להודיע לכל באי העולם חיבה שחבבתי את ישראל.
ונקדש בכבודי30זה מעשה נדב ואביהוא, שהקב״ה מדקדק עם הצדיקים יותר מכל אדם, שנאמר בקרובי אקדש (ויקרא י׳:ג׳), ואומר וסביביו נשערה מאד (תהלים נ׳:ג׳) ואומר וכיראתך עברתך (שם צ׳:י״ח).
(מה) ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים – מתוך ששכינתי בתוכם הכל יודעים שאני אלהיהם. (מו) וידעו כי אני ה׳ אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים – על מנת לשכני בתוכם.
אני ה׳ אלהיהם – נאמן לשלם שכר, ולתת לאיש כדרכיו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 איזה דבר. עיין תנחומא תצוה סוף אות י״ב ד״א ואתה תעמוד [צ״ל ותעמוד] ומוסב על הכתוב כוננת ארץ ותעמוד (תהלים קיט צ) בדבריך באיזה דבר שדברת לאהרן שתהא הכהונה מתבוססת בידו ובכ״י פ״ב שתהא הכהונה בידו קיימת ובכ״י פלארענץ שתהא הכהונה מתבוססת בידו וקיימה. ובס׳ והזהיר שתהא הכהונה מתבוססת בידו קיימה.
2 להם אתה עושה. תנחומא שם ריש אות י״ג וס׳ והזהיר שם.
3 התחיל מלמדן. תנחומא שם והזהיר שם.
4 בעולם הזה. עי׳ תנחומא והזהיר.
5 במקח ולא בגזל. שם.
6 הרי שלשה. שם.
7 שלשת הררי עולם. אברהם יצחק ויעקב.
8 בזכות לחם מצות. תנחומא. ושם נוסף א״ר הונא בר אבא בשעה שהיו הקרבנות קרימן היתה סאה ארכלית [צ״ל ארבלית] עושה סאה סולת. והוא מירושלמי פאה פ״ז ה״ג וכן מובא זה בס׳ והזהיר שם.
9 מזבח מ׳ מחילה. בתנחומא הוא בשם ר׳ חייא בר אבא שאמר אפילו עקרו של מזבח לשם כפרתן של ישראל נעשה. ודברי התנחומא מובא בילקוט חבקוק רמז תקס״ה וכן בס׳ והזהיר ק׳ ע״ב.
10 ברכה לישראל. וכ״ה בילקוט בשם התנחומא ובס׳ והזהיר. אבל בתנחומא לפנינו ברכה שמברכת את כל המינין והיא גי׳ מאוחרת.
11 בזכות לחם הפנים. בתנחומא ובילקוט בזכות שתי הלחם ולחם הפנים היו מברכין את הלתם ועיין ר״ה ט״ז ע״א.
12 בזכות בכורים היה מברך כל מיני אילנות. כ״ה בילקוט ובס׳ והזהיר. אבל בתנחומא לפנינו היו מברכין את פירות הארץ.
13 בזכות נסוך היין הי׳ מברך כל הגפנים. זה חסר בתנחומא ובס׳ והזהיר. ובס׳ והזהיר שם מובא עוד ועל בגדי כהונה היה מתברך כל מיני לבושים.
14 משבטל לחם הפנים. תנחומא וס׳ והזהיר.
15 אכול ולא לשבעה. צ״ל ואין לשבעה.
16 ארשב״ג. תנחומא וס׳ והזהיר. ועיין סוטה מ״ת ע״א במשנה.
17 א״ר יהודה בר אלעאי. תנחומא שם, ובס׳ והזהיר בטעות בר׳ אלעזר ועיין פסיקתא פסקא דברי ירמיה דף קי״ד ע״א ושם הוא בשם ר׳ זעירא ונשנה בירושלמי תענית פ״ד ה״ה, ובפתיתתא דאיכה ובילקוט דניאל רמז אלף ס״ו, כמו שרשמתי שם בהערה פ״א.
18 מלמד שלא יהא. יומא כ״ג ע״ב וע״ש כ״ה ע״א.
19 ואח״כ מושחו כמין כ״י יוני כמו שקורין היונים כ׳ כפא. כמין כ״י יונית הוא בגמרא כריתות ה׳ ע״ב. ורבינו הוסיף כמו שקורין היונים כ׳ כפ״א ועיין רש״י עה״ת (שמות כט ב וז), ועיין מנחות ע״ה ע״א ובתוס׳ שם ד״ה כמין כי וברש״י כריתות שם. ועיין בנה״ש ובבוצר עוללת ובערוך ערך כי.
20 דם מהפר, עיין יומא מ״ת ע״ב זבחים כ״ה ע״ב.
21 אורים שבהם. יומא ע״ג ע״ב.
22 דתנן. ריש יומא במשנה.
23 הכהנים אוכלין. פסחים נ״ט ע״ב וש״נ.
24 שאם חסר. עי׳ ברש״י עה״ת ועיין יומא ה׳ ע״א ככה עיכובא.
25 שומע אני בין ראוי. עי׳ זבחים פ״ג ע״ב וברש״י עה״ת.
26 נגד היום. תמיד ל״א ע״ב פסיקתא את קרבני ס״א ע״ב.
27 דתנן תמיד של שחרית. שם.
28 מה כתית. מנחות פ״ו ע״ב.
29 אמרו רבותינו שנתות היה בהין. משנה מנחות פ״ז ע״ב שבת פ׳ ע״ב ב״ב פ״ז ע״ב ועי׳ תוס׳ מנחות שם ד״ה שנתות ׳ ובערוך ערך שנתות הביא המאמר הזה ופי׳ סמניות כגון שינים שעושין בחתיכות עץ זכרון חשבון שינים כן שינים בולטין ויוצאין בתוך ההין, והרמ״ל ציין על המאמר ״ילקוט שמות״ ולא ירע ונעלם ממנו מקורו שרשמתי.
30 זה מעשה נדב ואביהוא. זבחים קט״ו ע״ב וע״ש בפירש״י:
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×